בין כאב לתקווה: המסע הרגשי מיום הזיכרון ליום העצמאות בעת משבר לאומי

בכל שנה, המעבר החד מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ליום העצמאות מציב אתגר רגשי משמעותי עבור רבים מאיתנו. האבל הלאומי והפרטי נפגש עם שמחת הקיום והחגיגה הלאומית, יוצר מפגש של ניגודים רגשיים שקשה להכילם. השנה, בצל אירועי ה-7 באוקטובר 2023 והמלחמה המתמשכת, מעבר זה הינו מורכב ומאתגר שבעתיים.

השנה וחצי האחרונות הותירו צלקת עמוקה בחברה הישראלית. הטראומה הקולקטיבית, האובדן המסיבי והחרדה המתמשכת יוצרים מציאות רגשית מורכבת במיוחד. רבים חווים אבל טרי וכואב על אובדן יקיריהם, דאגה מתמדת לשלום החיילים והחטופים, תחושות אשמה על עצם היכולת לחגוג בעת כזו, ובלבול רגשי סביב משמעות החג והאבל הלאומי.

חשוב להבין שמותר לחוות בו-זמנית כאב עמוק על האובדן לצד הכרת תודה על קיומה של המדינה. רגשות מורכבים אלה אינם סותרים. עלינו לאפשר לעצמנו ולסובבים אותנו לחוות את החג בדרך המתאימה להם - בין אם בחגיגה שמחה, בהתכנסות שקטה או בהימנעות מחגיגות. כל דרך היא לגיטימית ומבטאת את ההתמודדות האישית עם המורכבות הרגשית.

השתתפות בטקסי זיכרון ואירועי קהילה מותאמים יכולה לסייע בהתמודדות עם הכאב המשותף ולהזכיר לנו שאיננו לבד. המפגש הקהילתי מספק תחושת שייכות ותמיכה הדדית, שהן משמעותיות במיוחד בתקופות של משבר וכאב. מציאת דרכים לשלב את זכר הנופלים באירועי החג, למשל דרך שיתוף סיפורים אישיים או הקדשת רגעים של זיכרון, יכולה לגשר על הפער הרגשי שבין האבל לחגיגה.

תקופה זו מזמינה אותנו לחשיבה מחודשת על משמעות העצמאות והמחיר שאנו משלמים עליה. היא מאפשרת לנו להתחבר לערכים של סולידריות, תמיכה הדדית וחוסן קהילתי - ערכים שהתגלו במלוא עוצמתם מאז השבת השחורה. הקשיים שאנו חווים מדגישים חשיבותם של קשרים בין-אישיים ואת יכולתנו להושיט יד זה לזה גם ברגעים הקשים ביותר.

אין דרך "נכונה" לחוות את המעבר הזה. לכל אחד ואחת מאיתנו הדרך הייחודית להתמודד. מתן לגיטימציה לתהליך האישי, לצד הושטת יד לתמיכה כשצריך, הם אבני דרך חשובות בהתמודדות הפרטית והקולקטיבית עם תקופה מורכבת זו. חשוב להקשיב לצרכים הרגשיים שלנו ושל הסובבים אותנו, ולהתאים את אופן הציון של הימים הללו למצבנו הנפשי.

נזכור כי עצם היכולת שלנו לשאת את המורכבות הרגשית הזו היא ביטוי לחוסן האנושי והקהילתי שלנו - חוסן שהוא אולי אחד הביטויים המשמעותיים ביותר לעצמאותנו. ביכולתנו לזכור ולכאוב ובה בעת להוקיר ולהכיר תודה, טמונה עוצמה אנושית המאפשרת לנו להמשיך קדימה למרות הקושי והאובדן. דווקא בימים אלה, היכולת לשאת יחד את המורכבות הזו מחזקת את הקשר בינינו ומזכירה לנו את המשמעות העמוקה של קיומנו המשותף כאן.